מאירי על יבמות ל״א א

1 ראובן שנשא בת אחיו ולו אשה אחרת ונפל הבית עליו ועל בת אחיו ונפלה צרתה לפני אביה של זו המתה ואין ידוע אם הוא מת תחלה והרי אשתו הנשארת צרת ערוה לזה או שמא היא מתה תחלה ובשעת זיקה אין זו צרת ערוה הרי זה ספק וחולצת ולא מתיבמת:

2 יש בסוגיא זו דברים מבולבלים שצריך להעירך עליהם בביאורם דרך קצרה אע"פ שאין צורך ברובן לענין פסק והוא שאמרו ואילו בגירושין ספק קרוב לו ספק קרוב לה לא קתני אלמא דבגירושין לאו כלום הוא וצרתה אף חליצה לא בעיא מאי טעמא אמר רבא אשה זו ר"ל הצרה בחזקת היתר לשוק עומדת אם ימות בעלה שהרי צרת ערוה ליבם היא ומספק הגירושין אתה בא לאוסרה ולהצריכה חליצה לומר שמא נתגרשה הערוה אל תאסרנה מספק ואין צריכה חליצה כלל אבל בשלשה גיטין לא מספק הוא שהרי גיטין כשרים הם אלא שפסולים מדרבנן ושמא תאמר והיאך אתה אומר באשה זו שהיא בחזקת היתר והלא בחזקת איסור אשת איש היא עומדת ואין לך להתירה לשוק עד שיודע לך במה הותרה ואע"ג דאיסור אשת איש איסתלק ליה אתה צריך להעמידה באיסור מצד החליצה עד שיודע במה הותרה שמחזיקין מאיסור לאיסור כמו שמצינו ביצה כ"ה א' בבהמה בחייה שבחזקת איסור אבר מן החי עומדת ואנו מחזיקים אותה באיסור אע"פ שמתה עד שיודע במה נשחטה שמחזיקין מאיסור אבר מן החי לאיסור נבלה יפה אמרת לפי מה שאתה מפרש בבהמה בחייה ואף בתוספות שפירשו כן טרחו לישבה ומכל מקום אנו מפרשים שבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת בחזקת איסור בשר שאינו שחוט כדכתיב וזבחת וכו' זבוח אכול לא זבוח לא תיכול והרי לא יצאה ממנו אלא בשחיטה אבל מכל מקום אין מחזיקין מאיסור לאיסור והילכך אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת ולא סוף דבר כשנשאת הערוה תחלה שנמצאת הנכרית מתחלת נשואיה בחזקת היתר לשוק אלא אף כשנשאת הנכרית ראשונה שמכל מקום משעת נשואי הערוה עמדה לה בחזקת היתר:

3 והקשו אי הכי קדושין נמי ר"ל כשקדש את הנכרית קדושי ודאי ואחר כך קדש את הערוה קדושי ספק נכרית בחזקת היתר ליבם עומדת ומספק קדושי ערוה אתה בא לאסרה ליבם אל תאסרנה מספק ותתיבם וכי תימא הכי נמי ומתניתין בשקדש את הערוה תחלה קדושי ספק לא היא דמתניתין סתמא איתניא ותירץ דבקדושין משום הכי אמרינן דלא תתיבם משום חומרא ואע"ג דאיפשר דאתי לידי קולא דזימנין דאזיל הוא ומקדש לאחותה קדושי ודאי אי נמי אתי אחרינא ומקדש לה לדידה קדושי ודאי וכיון דאסר לה מר צרה ליבומי אמרי דקדושי בתראי לאו קדושי נינהו מכל מקום הואיל ומצרכינן לה חליצה מימר אמרי דהאי דלא מתיבמא חומרא בעלמא היא:

4 והקשה אי הכי גירושין נמי ליצרכה חליצה לחומרא ותירץ אם אתה אומר חולצת מתיבמת אבל בקדושין אם מתיבמת תתיבם ואין בכך כלום דהא אחזקה קיימא ואע"ג דבנפל הבית עליו ועל בת אחיו אמרו שצרתה חולצת ולא מתיבמת והיה לנו לחוש שאם חולצת תתיבם מפולת לא שכיחא ולא גזרו בה אי נמי גירושין דקיימא ערוה קמן מוכחא מילתא מדמצרכינן לצרתה חליצה דקמו רבנן בגיטא ומעליא הוא אתי ליבומי הא במפולת ליכא למימר הכי:

5 והקשה והא גבי גירושין נמי אמרינן דמחצה על מחצה דהיינו ספק קרוב לו ספק קרוב לה מגורשת ואינה מגורשת ולמאי הלכתא לאו דאי כהן הוא אסירא ליה ושצרתה צריכה חליצה דהא סתמא קאמר אלמא דלכל מילי אמרינן הכי ופירש דההיא בשתי כתי עדים אחת אומרת קרוב לו ואחת אומרת קרוב לה דהוה ליה ספיקא דאוריתא ובספיקא דאוריתא לא אמרינן אוקי איתתא אחזקה ומתניתין דהכא בכת אחת זה אומר קרוב לו וזה אומר קרוב לה ומן הדין אינו כלום ונכרית זו צרת ערוה ובחזקת היתר לשוק ולא אחמור לאצרוכה חליצה שמא תתיבם אבל בקדושין מצריכינן חליצה ויש מפרשים בכת אחת ושניהם מסופקים אם קרוב לו אם קרוב לה:

6 והקשה ומתניתין ממאי דבכת אחת ואי משום דומיא דקדושין קדושין גופיהו ממאי דבכת אחת דילמא בשתי כתי עדים והגירסא המחוורת אי בשתי כתי עדים היאך אמרו תיבם כלומר שאמרו במשנה חולצת ולא חששו שמא תתיבם מפני שאמרו תתיבם ואין בכך כלום קיימי עדים ואמרי צרת ערוה היא ואת אמרת תתיבם דהא ודאי אין חזקה במקום עדים והקשה ודילמא שתי כתי עדים דרבנן היא ואיכא למימר בה אוקמה אחזקה כההיא דנכסי דבר שטיא על הדרך שביארנוה בשני של כתובות כ' א' עד שהעלו בה דספק קרוב לו וכו' איתא נמי בגירושין על הדרך שכתבנו במשנתנו ולמדנו מכל מקום שכל תרי ותרי ספיקא דרבנן הוא ומכל מקום יש פוסקים שהוא ספק תורה ונכסי דבר שטיא ממונא הוא וממון שאני אבל לענין איסור עבדינן לחומרא ובין בכת אחת בין בשתי כתי עדים חולצת: